החלטה בתיק ת"א 16155-01-11

רקע

בפניי בקשה להתיר למבקשת, אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: " המבקשת"), להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה  הרפואית לעררים מיום 12.6.13 (להלן :" הוועדה") שקבעה  לתובע (להלן: " המשיב") נכות רפואית בשיעור של 65% בגין נוירופטיה סוכרתית וראתה לייחס את הנכויות הנ"ל לפגיעתו הנטענת בתאונה מיום 8.7.07.

 כמו כן מבקשת היא להורות על מינוי מומחים רפואיים בתחום הפנימי והנפשי שיבדקו את המשיב ויחוו דעתם  האם קיים קשר סיבתי בין מצבו הנטען, לבין התאונה  נשוא הדיון.

 התביעה העיקרית היא לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

המשיב, נפגע בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 8.7.07 (להלן: " התאונה"). התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, ולמשיב נקבעו נכויות במסגרת ענף "נפגעי עבודה". ביום  17.11.10 נפגע המשיב בתאונה נוספת.

טענות המבקשת

לטענת המבקשת, ביום 1.12.10  וכן בערר על הוועדה מיום 19.1.11 נקבעה למשיב על ידי הוועדה נכות רפואית משוקללת צמיתה בשיעור של 28% (20% בגין  מחלת הסוכרת  ו-10% בגין קשיי הסתגלות עם סימנים נוירוטיים). לאחר קביעה זו פתח המשיב  בהליך של החמרת מצב, תחילה נקבע כי לא חל שינוי במצבו, אלא שהוועדה  בהחלטתה מיום 12.6.13 קבעה במפתיע  כי למשיב נכות רפואית בשיעור של 65%, בגין נוירופטיה סוכרתית וזאת מעבר לנכותו בשיעור של 10% בגין קשיי הסתגלות עם סימנים נוירוטיים שנקבעה בעבר, תוך שהוועדה ראתה לייחס נכות זו לתאונה.

לטענת המבקשת,  קביעת הוועדה מיום 12.6.13 שגויה שכן היא נסמכה על חוות דעתו הלא מבוססת של ד"ר קנטר מיום 18.10.10 שראה לייחס את המחלה הסוכרתית לתאונה מבלי שעיין במסמכים הרפואיים ובתוצאות בדיקות הגלוקוז שנעשו למשיב לפני פציעתו בתאונה  אשר הצביעו על עליה הדרגתית בתוצאות רמות הסוכר (שהגיעה  ל-118 ביום 18.9.06 לפני התאונה  ) ובאותו אופן לא עיין במסקנות הרופא המטפל, הקרדיולוג, ד"ר שפר אריה - שביום 20.9.06 (לפני התאונה) קבע כי המשיב " מפתח בהדרגה  סכרת למרות BMI   נמוך. מופנה לדיאטנית".  קביעתו של ד"ר קנטר כי " לא הייתה  עדות לסוכרת קודם לכן"  נסמכת על  רק על תלונות המשיב וחוות דעת ד"ר  עדנאן מיום 25.7.10.

כן טענה כי הוועדה אימצה את קביעתו של ד"ר קנטר והתעלמה גם מחוות דעתו של ד"ר שי (בתחום הפנימי) מטעם המל"ל שנערכה כחודשיים קודם (ביום 27.5.10) שלאחר עיון במסמכים מעברו של המשיב קבע כי אין לקשור בין מחלת הסוכרת לתאונה וכי אין  במקרה זה גורמי  סיכון לסוכרת חבלתית שכן בתאונה המשיב לא היה בשוק , לא נחבל בבטנו ולא טופל בסטרואידים.

כן  טענה המבקשת כי מעיון בתיקים הרפואיים של המשיב הן לפני התאונה והן לאחריה עולה כי המשיב סובל ממחלת לב איסכמית וכי בשנת 2005 (בהיותו בן 37) עבר צנתור לשני העורקים  והוכנסו לו שני תומכנים.

כן טענה המבקשת כי המשיב הופיע ביום 6.3.13 בפניי וועדה שדנה בתביעתו "להחמרת מצב" וזו הפנתה אותו לקבלת חוות דעת ד"ר מחאג'נה בתחום הנוירולוגי , ד"ר מחאנג'ה קבע בחוות דעתו מיום 21.4.13 כי מצבו מתאים לנוירופטיה   מולדת ולאו דווקא כתוצאה מסוכרת.

באשר לנכות מהתחום הנפשי נטען כי בוועדה הראשונה של המל"ל מיום 1.12.10  אשר קבעה למשיב  0% נכות , נקבע  כי חל שיפור במצבו הנפשי  וכי המשיב חזר לעבודה אך הפסיק לעבוד שבועיים קודם לבדיקת הוועדה הנ"ל בשל מעורבותו בתאונה נוספת מיום 17.11.10.

וועדת הערר  שבדקה את המשיב מיום 19.1.11 (כחודשיים לאחר התאונה הנוספת) ראתה לייחס את מצבו הנפשי של המשיב וכפועל יוצא את נכותו בשיעור של 10% לתאונה הראשונה מיום 8.7.07 ומבלי שניתנה התייחסות או אזכור של התאונה הנוספת מיום 17.11.10 בה נגרמו לתובע שברים בשעה  שהדיון בוועדה נערך  חודשיים בלבד  לאחר תאונה זו ובכך שגתה.

  לטענת המבקשת המקרה הנ"ל נופל בגדר המקרים הללו שכן שאלת הקשר הסיבתי בין הנכויות שנקבעו לתאונה עומדת בליבת המחלוקת בין הצדדים ובנסיבות שפורטו  מקום שהמל"ל לא העמיק בסוגיה זו, לא עיין בעבר הרפואי ואף התעלם מקביעת היועץ הרפואי  מטעמו (ד"ר שי), הדבר מהווה " טעם מיוחד"  המצדיק הבאת ראיות לסתור.

לבסוף נטען, כי אי היענות לבקשה תפגע באופן מהותי בזכותה של המבקשת להתגונן שכן במצב שכזה לא מוקנית לה זכות לבדוק ולחקור את רופאי הוועדה הרפואית על קביעותיהם.

טענות המשיב בתגובתו

לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות שכן המבקשת לא הראתה כל נימוק לאפשר הבאת ראיות לסתור ובכלל זה  לא הובא כל  ממצא עובדתי חדש.

 מחלת הסוכרת ממנה סובל המשיב ואשר הוכרה כנובעת מהתאונה הוחמרה. המל"ל הכיר בהחמרה זו וסביר שיכיר גם בהחמרות נוספות של המחלה אם וכאשר תתרחשנה.

למשיב לא הייתה סוכרת לפני התאונה. נכון הוא כי במספר בדיקות התגלו ערכי סוכר מעל 100 אולם, רמות סוכר שבין 100 ל- 125 מוגדרות  כנושאות סיכון מוגבר להתפתחות הדרגתית של סוכרת מסוג 2  ואילו המשיב פיתח סוכרת מסוג 1 דהיינו סוכרת תלוית אינסולין. לו היה מפתח  סוכרת מסוג 2 המל"ל לא היה מכיר במחלה כנגרמת עקב התאונה.